​

כבר לא מתגעגעת

היא ישבה בּבית הכּנסת
שלושה ימים
מחכָּה
קטיפה אדומה קמוּטָה
עליה מוּנחת
ואין בּה
אין בָה נחת


שְלושָה יָמִים
הִיא יושְבָה
ללא תְפִילָה
רק דְבָרִים תְפֵלִים
מהלכִים בּה
הלוך ושוב
הלוך ושוב
והִיא אינָה מבִינָה דבר


פּעם הוא אהב אותָה
האלוהִים
וזה כּנִראה נִגְמָר
לא הִרְגִישָה
כּשיצא מִמנָה
לא אמר מִילָה
עכְשיו הִיא בּבית שפעם
גר בּו
והוא אינו
שְלושָה ימִים הִיא כּאן
והוּא בכל מקום
ובשוּם מָקום
לא מאמִינָה בפּתָקִים
והטלפון מנוּתק מִזְמן
אוּלי יבוא
ואוּלי לא
בּעצֶם
כְּבר לא מִתגעגעת



勿念祂

她獨坐教堂痴痴等待
整整三天
皺巴巴的紅披肩搭在肩上
整整三天
她端坐一隅
心中沒有平靜

沒有平靜
三天
她端坐那裡
心中沒有禱詞
只有空洞之事縈繞在心
那內心的最深處
那裡的任何一宗
她都不甚明瞭

祂曾愛過她
上帝啊
如今愛已然終結
她心如寒冰
對的祂離去毫無波瀾
沈默不語
今天，來到祂曾經的居所
人去樓空
她卻在這裡徘徊三日
祂無所不在也無所在
她不相信留言薄
電話也早已掉線
或許祂會回頭
或許永遠不會

事實上
她已不再想念